אני אולי לא מבין ואולי אני טועה,
אך אני כמו כולם חושב ורוצה.
אני רוצה ללמוד ולהתקדם לשאוף ולהצליח,
וגם לי יש חלומות וגירויים למרות הבעיות.
אך למי אין בעיות לפעמים?
אז אני לא כמו כולם?
למה אותי לא מבינים אלא אומרים כי זה לא בשבילי,
היש צדק בדבר הזה שהנכים הם מחוץ לתחום.
האנשים הבריאים אומנם לא תמיד מגשימים את רצונם,
אך יותר קל להם להשיג את מטרתם.
ואנו הנכים שרוצים ונאבקים שיתייחסו אלינו כבני אדם,
לא תמיד מבינים ואותנו תמיד דוחקים הצידה לפינה.
כאילו בנו האשם,
וכי זה לא כואב.
אשמח אם תגיבו,
ותשנו את הגישה.
מיכאל
;){kind=link}