להיות שפוי זה דבר לא קל, עד כמה וכמה לאדם שונה וחריג. אומנם נחשבתי בעבר למפגר, כי למעשה לא יכולתי לתפקד כראוי, אך לעומת זאת גדלתי במישפחה תומכת ועוזרת. אבל החיים לא תמיד מיסתדרים כמו שחושבים, אחרי שמונה שנות לימוד בבית הספר הרגיל, הסקר הופיע וכמו כן אבי ז"ל ניפטר. לכן שלחו אותי למוסד, אימי שהייתה עדיין צעירה היצטרכה ללכת לעבודה כדי לממן את שהותי במוסד. אך כמובן במוסד ישנם כל מיני חברים בעלי מוגבלויות, חלקם נכים וחלקם מפגרים וקשה לפעמים להיות שפוי, ופשוט החבר מושפע מסביבה לא בריאה והחברה הרגילה לא תמיד מקבלת את השונה. אני חושב כי האנשים "הבריאים" צריכים להיכנס למוסדות ששם חוסים החברים אם צרכים מיוחדים כדי לראות ולהיווכח כמה אני צודק, אני חושב כי למרות הכל הנכה מסוגל והוא צריך להיתעקש על דברים פשוטים למען להישתלב בחברה, שכמובן לאנשים הבריאים זה נישמע מובן מאליו. במילים אחרות אני חושב כי הנכה מסוגל וזה הורג אותי כי חושבים אחרת, לפעמים אני מאוד עצוב ומתוסכל, אך מצד שני אני מנסה להיות אופטימי כי יש תמיד יותר גרוע.
לא כולם יודעים לקבל את השונה וזה עצוב מאוד וגם מתסכל, ראיתי את זה בבית הספר, ואפילו בקייטנה בלעג ובבוז, ובלמידת מקצוע במישפט כי אני לא מסוגל, כאילו אני לא אדם ואין לי זכויות.
א. למזלי התקבלתי לבית הספר הרגיל, כי המורה אשר קיבלה אותי אחיה היה פגוע ולכן היא הבינה אותי אך הילדים כמובן לעגו לי.
ב. בקייטנה אשר בעיר בה התגוררתי צחקו עלי החברים, לכן ביקשתי את הורי שאולי אנסה בקייטנה אשר בקיבוץ. וכמובן בקיבוץ היה לי יותר טוב, כיוון שכולם כאילו כמו במישפחה אחת אוהבים לעזור ולפרגן.
ג. בזמן שרציתי ללמוד משהו להיתקדמותי וכמו כן יכול להוות לתועלת שלי, נתקלתי במחסום כאילו שאני מחוץ לתחום זה, אך אחרי ההיתעקשות שלי והרצון שלי יש לי כיום מחשב העוזר לי וגם אינטרנט המגלה לפני עולם ומלואו ודרכו אפשר ללמוד ולהיתקדם. אז ברצוני לשאול: למה כל הלעג והצחוק ואי קבלת השונה והישתלבותו בחברה? האם החברה לא הייתה יוצאת נישכרת מכך, והנכה היה יותר מודה כי הוא שווה בין שווים?
;){kind=link}