אני לא יודע מה לכתוב, כי קיוויתי כי אזכה להרבה חברים אשר יגשו לבלוג שלי. אני אדם רגיל כמוכם למרות המיגבלה, אך לפעמים כמובן אני נעצב כי חשבתי שהחיים שלי יראו אחרת. לפעמים ברצוני לשאול שאלה וזה: למה החברה נותנת סטיגמה ומאבחנת את הנכה שיכול להיתפתח מבחינה שיכלית למפגר שאינו מסוגל ואינו יכול. נכון, שאני מבין את החברה שרוצה לגונן על הנכה, אך היא על פי רוב לא רואה את האדם עצמו שמבחינה רגשית הוא יכול להיתפתח ולהיתבטא בהרבה מישורים, לפעמים גם אני שואל את עצמי: למה הנכה צריך כל כך הרבה להיתעקש כדי לעמוד על רגליו ולהיתגבר על רוב מיגבלותיו שממילא החברים הרגילים לא שמים לב אליו ונוטים לאבחן כראות עיניהם. אני אשמח למענה, כי אני לא מבין! אני יודע רק דבר אחד, כי בעבר לא יכולתי לעשות דבר ואימי תמכה בי, ואני ראיתי בזה אתגר. והיום כשאני כבר בוגר, אני לפעמים שואל את עצמי שאלות למרות שאני אופטימי ואומר לעצמי שצריך להודות על כל יום שעובר ותמיד יש יותר גרוע. אז מה אתם אומרים חברים יקרים, אולי אתם תילמדו כמו הנכים להעריך את החיים ותיכנסו לבלוג כדי לעודד ואולי גם תשלבו אותי בחייכם, כי אני מאוד רוצה לדעת מה ההבדל בין הבריא לנכה?
;){kind=link}